בייבי טזוטה
כשאני מעלעל בספרי הילדים אני לא יכול שלא להתפעל מהעובדה שספר שמכיל 5 עמודים קשיחים, ובכל עמוד שני משפטים, נמכר במחיר של הספר החדש של דן בראון. וזה נמכר. בכמויות. הורים קונים כמו מטורפים.
אז לכבוד החג החלטתי גם אני לכתוב סיפור לילדים. נשמה טובה שכמוני. צדיק נסתר ![]()
הנה לכם ספר ילדים פרי עטו של טזוטה. ואפילו יש בו מוסר השכל…. להדפיס ולספר…
החמור ששכח לנעור
בבוקר אחד, גשום ואפור
יצא מביתו שבכפר, החמור
הביט קדימה, פנה לאחור
וללא כל היסוס חיש החל לדהור
בדרך עבר מכשולים ושדות
ולבסוף הוא נדרש את הכביש לחצות
עצר החמור להביט מסביב
מחפש סכנות, מנסה להקשיב
אך הכל כה דומם, ואין נפש חיה
עד נבהל החמור מאותה דומיה
הוא עצר וחשב- אך אבוי, הוא חמור
והשכל אצלו לא בדיוק יעזור
את הדרך לחזור הוא איננו זוכר
וחיפש האומלל פתרון לתקשר
על העץ לטפס הוא איננו יכול
כי פוחד החמור לנסות וליפול
והנה יורד ערב, נעלם לו האור
והנוף מסביב כבר נצבע בשחור
התיישב החמור מבולבל ועצוב
לביתו החמים משתוקק הוא לשוב
מרחוק הוא שמע קול מוכר ואהוב
זה קולה של אימו, הקורא לו לשוב
על רגליו הזדקף בתקווה, החמור
הרים את ראשו ורצה רק לנעור
אך אוי, הוא שכח, לא נשמע שום דבר
הוא ניסה בשנית ומתח הצוואר
והפעם, הידד, הוא פצח ונער
ולעבר הקול הוא הלך וחזר
את הלקח הפנים ,עת צעד החמור
לא יוצאים בלי תכנון אם רוצים גם לחזור
נושאים: פילוסופיה בגרוש | 9 תגובות »
20 במרץ, 2010 בשעה 20:52
איזה יופי!!!!!!!!!!! אני הולכת לקרוא לבן שלי לפני השינה מחר אדווח איך היה
20 במרץ, 2010 בשעה 21:23
תשמע אתה חייב להוציא ספר תאמן לי תמכור הרבה.כל פעם אתה יוצא עם משהו אחר בחור מענין אתה.
20 במרץ, 2010 בשעה 22:28
טזוטא תסתכל במייל שלך שלחתי לך מתנה בשביל שתמשיך להתאושש אחרי שבוע שהיה
21 במרץ, 2010 בשעה 9:41
טזוטה יקירי,אתה כול כך מוכשר.
אתה חייב להוציא לאור את הסיפור.
מבטיחה לקנות את הספר.
22 במרץ, 2010 בשעה 23:34
טזוטה אני כבר קראתי פעמיים לילד שלי את הסיפור והוא מתלהב ורצה עוד!! באמת שווה לך להוציא ספרי ילדים חחח
23 במרץ, 2010 בשעה 3:44
ממש יפה!.אני אדפיס וקרא לילדים שלי.אולי תעשה מחיצה של סיפורי ילדים באתר?
23 במרץ, 2010 בשעה 8:29
לאוהבת לצחוק- כיף לשמוע שהבן שלך אהב.. אולי תקריאי לו גם פוסטים אחרים
23 במרץ, 2010 בשעה 8:29
לשושו – אם תקני את הספר אני מבטיח לך הקדשה אישית ….
23 במרץ, 2010 בשעה 10:06
כשרון כזה באמת מזמן מזמן לא היה ולא יהיה…..כל הכבוד ויישר כח על זה שאתה חולק עם כולנו את זה! הסיפור תענוג, אני מצטרפת לעידוד שהסיפור חייב פרסום ואני מבטיחה לקנות כמות לכל הילדים שאני מכירה ושיהיו לי עד אז….