עת זמיר הגיע, עת זמיר
אחת לחצי שנה לערך אני מחליף רינגטונים בסלולרי. וזה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע…
יש כמובן את הצלצול הראשי, ויש את הצלצול האישי שאני מצמיד ליחידי סגולה.
הענין עם יחידי הסגולה שזה צריך להיות רינגטון שמייצג אותם. אם זו מישהי יפה – צריך שיר שישקף את זה. אם זה מישהו מעצבן – זה צריך להיות שיר מרגיז וכן הלאה.
לחטובה , כפי שבטח הבנתם, מוקדש רינגטון רומנטי שגורם לי לחייך כשהיא מתקשרת ![]()
אז אני מתיישב מול המחשב, עובר על רשימות שירים ומתחיל לשדך בין פרצוף למנגינה.
צריך כמובן להיות זהיר עם זה, כי לפעמים אחד/ת מיחידי הסגולה מצלצל אלי כשאנחנו ביחד , והדבר האחרון שהייתי רוצה לעיתים, זה שהוא/היא ישמעו מה מתנגן כשהם מתקשרים. כבר היתה לי עמיתה לעבודה שהרינגטון שצילצל לכבודה היה I Love To Hate You של Erasure .
לגבי הרינגטון הראשי שלי הדילמה גדולה. בדרך כלל אני בוחר משהו משמח לב, איזה פאנקי מקפיץ, להיט סיקסטיז מרקיד וכדומה. אבל הפעם בא לי לשים משהו אחר. משהו יוצא דופן.
אז שקלתי לשים רינגטון של חזן הזועק את תפילת "אל מלא רחמים". הניגון הידוע בלוויות ואזכרות.
למה לא בעצם? כולנו הרי זקוקים לרחמי שמים…
הבעיה שאני מנסה לדמיין את עצמי יושב בפגישה או בילוי, אנחנו מתבדחים ומקשקשים ופתאום הטלפון שלי פורץ בקול בוכים קורע לב : "אל מלא רחמים….המצא מנוחה נכונה…"
דילמה. דילמה. נראה מה יהיה.

נושאים: סיפורים מהחיים | 9 תגובות »
4 בינואר, 2010 בשעה 12:16
טזוטה,אתה מטורף.יש לך מוח קרימינלי.שבן זוגי מתקשר ,יש לי רינגטון עם שיר אהבה רומנטי.
4 בינואר, 2010 בשעה 14:13
ולי בא לשים רנגטון שיצעק טזוטה טזוטה גם ככה אני משגעת אנשים עןם הפוסטים שלך
4 בינואר, 2010 בשעה 15:05
רעיון מעולה!!
אולי "הוא" ישמע ויעשה משהו בעניין!! נראה לי שהוא לא זוכר מה אלו רחמים ועם כמות השיחות הנכנסות אלייך – אפקט השינון יעזור לכולנו.
נסה את הפתיח של משינה…אתה יודע איזה, מההופעה החיה! מעיר מתים הפתיח הזה…מניסיון!
4 בינואר, 2010 בשעה 15:37
שלום לקוראות מהעבר……….
יש סימן חיים.
6 בינואר, 2010 בשעה 1:02
אצלי אני פותרת לך את הבעיה מעכשיו : im a bitch
ופפעם אחרונה שאתה נותן *לו* להעתיק צלצול ממך ..כל היום הוא משגע אותי עם הרעש של המטבעות!!!
6 בינואר, 2010 בשעה 7:13
6 בינואר, 2010 בשעה 12:57
זורמת עם הציניות חחחחחחחחחחחחחחחחח
8 בינואר, 2010 בשעה 14:29
עת פוסט חדש הגיע עת פוסט!
9 בינואר, 2010 בשעה 9:40
נכון מאד!!! בדרך….