קומה התנערה, עם עבדים -חלק שלישי

"דרך בטוחה להפוך מישהו לאויבך היא לגלות כלפיו נדיבות מופרזת."
שמעון צבר (מתוך "ספר התבוסות והמפלות השלם")

5. אז מה צריך לעשות?

אז מה עושים מחר בבוקר (באיחור של הרבה הרבה שנים…..)
מחליפים תוכנה. מוחקים את התוכנה הקודמת, מפרמטים ויוצאים לדרך חדשה.

ישראל מקבלת החלטה אסטרטגית של אפס סובלנות לכל מעשה תוקפנות ומודיעה על כך בצורה הישירה ביותר לכל העולם.
אין "מחיר נסבל" של שני קסאמים ביום. זה משחק של 0 או 100 .
כל מעשה טרור והתגרות יקבל תגובה חסרת פרופורציה.

ישראל מציגה במסיבת עיתונאים כלל עולמית את "המחירון".

אם כבר יחצנות אז עד הסוף. המחירון יודפס על נייר מהודר, יחולק לתקשורת העולמית ויהיה זמין להורדה באינטנרט בעשרות שפות.
המחירון יכלול תעריפי תגובה מיידית וללא אזהרה לכל פעילות חבלנית נגד ישראל.
התגובות במחירון יהיו נוראות וחסרות פרופורציה, למשל:
ירי פצצת מרגמה בודדת יקבל תגובה של 50 פגזים לאיזור ממנו ירו- גם אם הוא מיושב.
ירי קסאם בודד יקבל תגובה של 100 טילים דומים לאיזור ממנו ירו.
ירי של יותר משני קסאמים יקבל תגובה של הריסת תשתית כמו חשמל או מים באופן בלתי הפיך.
עותק מהמחירון יועבר למועצת הבטחון ולנאטו.
במחירון יוגדר כי שקט יגרור שקט.
ניתן גם להפוך את הכל לאוטומטי. יוקמו מערכות אוטומטיות שישגרו את התגובה ללא מעורבות אדם.
כשהפלשתינים יבינו שהתגובה מגיעה לא מאדם שמפעיל שיקול דעת ואולי רחמים, אלא ממכונה שפשוט מגיבה לירי שלהם- הם יבינו שבכל שיגור הם עצמם מפעילים את ההדק של התגובה.

וברגע שמפעילים את מנגנון המחירון- אין דרך חזרה.
לא כמו היום, שמבלבלים את המוח מאיימים ואחרי יום נסוגים.
כאן מחליטים לא להכנע לשום לחץ עולמי או אחר- בהתאם להנחות שכתבתי למעלה.
ואם תיכפה עלינו מלחמה מול החמאס או לבנון – להגיב מייד ובמלוא העוצמה. ממש בטירוף, ולהכריע תוך פרק זמן קצר של ימים, לא יותר.

ונניח שיהיה לחץ בינלאומי כבד. כמה מנהיגי עולם מאוד יכעסו ויעשו נו נו נו.
או קי. בואו נעצור את המתקפה אחרי שלושה ימים, זה הרי סביר, אבל לצד השני נגרום נזק ואבידות שילוו אותם שנים.
כשהפלשתינים ניסו לעשות אינתיפאדה בירדן בספטמבר 1970 , חוסיין טבח בהם כמו בכלבים שוטים. תוך זמן קצר נהיה שקט שנמשך עד היום. דממה !
הם זוכרים לדיראון עולם את ספטמבר השחור.
רק אנחנו , המטומטמים, מסכנים חיילים שלנו בפעילויות "כירורגיות" כדי לפגוע נקודתית באיזה אחמד.
הרי אנחנו הורגים את בנינו בכדי לשמור על טוהר הנשק, אבל בעולם אף אחד לא מודע לזה ואנחנו משלמים מחיר ותדמית של פושעי מלחמה ושוחטי ילדים.
את המחיר אנחנו משלמים בין כך ובין כך. גם אוכלים את הדג המסריח וגם מגורשים מהעיר.
אז מה יקרה אם נהיה ברוטליים באמת, ונעשה את כל מה שממילא מעלילים עלינו? הרי זה לא אמור לשנות כלום.
תחשבו על זה.

6. תובנה. חייבים מלחמה קצרה. במלחמה ארוכה נפסיד.
בואו נבין עוד משהו. אני לא איש צבא ולא אסטרטג צבאי. אבל אני לומד מההיסטוריה.
המלחמות המוצלחות ביותר היו מלחמות קצרות מאד, שבהן האויב חטף מכה קשה וחסרת פרופורציה תוך פרק זמן קצר.
כל מלחמה שנמשכת יותר מכמה ימים, נידונה בכישלון לצד הצודק ובד"כ גם החזק.
תראו מה קרה לרוסים באפגניסטן, לישראל בלבנון, לאמריקאים בוייטנאם ועוד. זה לא שיעור היסטוריה ולא אלאה אתכם אבל אני מאמין שהבנתם את הפרינציפ.
מכה צבאית איומה, קצרה וכואבת מאד מאד. למשל שתימשך יום אחד.
אחר כך עוצרים. העולם צועק- אז אנחנו אומרים לו כבר הפסקנו….
בינתיים הצד השני מיילל. שיבכה וילקק פצעים.
אם הוא יגיב- שוב ניתן מכה נוראה וקצרה.
שתתכנס מועצת הבטחון. בינתיים נמשיך להכות.

מה יש לנו להפסיד?
הרי את שאר הדברים כבר ניסינו – ולשווא.

אם אנחנו תרים כל הזמן אחר השלום, אחר השקט, היום אני מבין (וזו דעתי בלבד) שהדרך לשם עוברת לדאבוני בנתיב של מכה ניצחת לצד השני. גם היפנים חטפו במלחה"ע מכת ניצחת ,ירדו מהשגעונות שלהם והפכו לאומה שוחרת קריוקי ולא קמיקאזה.

היו זמנים שרציתי לראות מדינה פלשתינית עצמאית לצידי. אינני רוצה לשלוט בהם או לנהל את חייהם. לא מחפש איתם אוטופיה של שלום חם ולא רוצה לנגב חומוס ברמאללה. רוצה שיעסקו בעניניהם ואני אעסוק בעניני. אבל כל עוד תקנן בהם התקווה המטופשת לשוב לבתיהם ב"רמת אביב" – אין דרך אחרת.