משמרות הנבוט

הרעיון המשעשע צץ במוחי השבוע כשהשתרכתי באחד הערבים בפקק אימתני בכביש לירושלים. רק לאחר כ 40 דקות שבהם עברתי 2 ק"מ, הפקק השתחרר וראיתי את הגורם.
תאונה קלה שאירעה בכלל בעבר השני של הכביש, בכיוון ההפוך.
שום דבר רציני. מישהו נכנס מאחור במישהו ושרט פגוש או שטות אחרת. שני הנהגים מקשקשים בנייד מחוץ לרכב ואין שום נפגעים.
הפקק בנתיב שלי לא היה בגלל התאונה. הוא היה בגלל הסקרנים, שמאיטים לראות מה קרה בצד ההפוך.
גם כשמתרחשות תאונות בנתיב שבו אני נוסע, אני לא רואה שום סיבה לפקק. באם לא מדובר בתאונה עם נפגעים, או משהו חמור שמחייב עצירה ומתן עזרה, אין שום הצדקה לעצור או להאט את מהירות הנסיעה רק מתוך סקרנות מטופשת. קל וחומר כשזה בנתיב ההפוך לנסיעה.
אם התאונה היא "מפגש פחים" בין שתי מכוניות- שיזוזו הצידה לשוליים וזהו.
אבל זה לא עוזר. מספיק סקרן טיפש אחד או שניים שמאיטים- לפעמים רק כדי להציץ ברכב שנהגו סתם עצר בצד כדי להשתין, והנה קיבלנו פקק אינסופי.
במיוחד עבור הסקרנים הללו אני מציע להקים את תנועת "משמרות הנבוט". נבו"ט זה ראשי תיבות של "נחבוט בהם ונרגיש טוב".
משמרות הנבוט יהיו אזרחים ישרים וחדורי מוטיבציה לתיקון עולם. הם יכולים להיות כפופים למשרד לבטחון פנים או ישירות לאחד משירותי הבטחון ויורכבו מיחידות אופנוענים שיגיעו בזריזות לכל מקום בו מתרחש אירוע שמעורבים בו טיפשים. לג'יימס בונד היה רשיון להרוג. להם יהיה רשיון לחבוט.
הפתרון פשוט. אם למשל התרחשה תאונה קלה שלא אמורה לחסום את הכביש, משמרות הנבוט יגיעו מייד למקום ויעמדו בצד הכביש עם נבוט שלוף ביד.
כל מכונית שתאט מתוך סקרנות – תקבל מייד חבטת נבוט במכסה המנוע. שום דבר מסוכן או לא בטיחותי- אבל משהו שיחייב את הנהג הסקרן לשלוח את האוטו לטיפול פחחות ולשלם כסף.
אחרי 200 מכוניות כאלה בשבוע- אני משוכנע שהחרדה מפני אופנוען מטורף עם נבוט ביד תצמצם את תופעת הסקרנים בהרבה.
אבל לא רק בשביל זה המשמרות קיימות. יש מספיק נושאים לטפל- הנה עוד דוגמא.
לפני שבועות אחדים חניתי בחניון עירוני גדול,מסודר ויקר רצח במרכז עסקים תל אביבי. יש יותר נכון מזה?
כשחזרתי למכוניתי גיליתי שרכב אחר חוסם אותה. פשוט כך. מישהו לא מצא מקום בחניון העמוס מאד, אז החליט לחנות בדאבל פארקינג, לחסום, וללכת לעניניו בשוויון נפש.
הלכתי להנהלת החניון- הם התנערו. אמרו לי לחפש אותו לבד. הלכתי לחפש את הנהג ברחבי החניון- בחנויות המקיפות. כלום. חוסר אונים. כעבור רבע שעה המכונית שחנתה לצידי יצאה, וכך התפנה שטח שבו תמרנתי בקושי את דרכי החוצה. הרכב החוסם נשאר שם רק אלוהים יודע עד מתי. (אני מקווה שהרכב נשאר שם כי הנהג נדרס למוות בדרכו לחניון…).
לו רק היתה משמרת הנבוט פעילה….הייתי מזמין אותם, היה מגיע נציג וחובט ברכב החוסם מכל עבר.
יש לי עוד המון דוגמאות לצורך בהקמת משמרות הנבוט…אבל הפוסט הזה כבר צריך להסתיים
באחת הסצנות הבלתי נשכחות בסרט " משאלת מוות 3 " , הגיבור, צ'ארלס ברונסון, יוצא להגנת קבוצת דיירים קשישים המתגוררת בשכונת עוני, וכנופית ערסים פורטוריקנים ממררת את חייה באלימות וונדליזם.
ברונסון נקט בפתרון מקורי. הוא לקח קרש עץ רחב, דפק בראשו כמה מסמרי פלדה ענקיים, ובאמצעות קפיץ מתוח, התקין אותו בצמוד לכנף החלון בביתו של אחד הקשישים.
מספר שעות מאוחר יותר, אחד הערסים טיפס על המרזב וניסה לפרוץ לביתו של הקשיש דרך החלון. לוח העץ השתחרר בעוצמה מהקפיץ, ישירות לפרצופו של המנוול. הקלוז אפ של המצלמה על הקרש מלא כתמי הדם, ועליו מספר שיניים שנתלשו מפיו של הערס הפך לקלאסיקה.
עצוב, אבל אנחנו חיים בעידן שבו דרך ארץ והסברים מלומדים לא מזיזים כלום. יכולת ההבנה של אנשים רבים משתפרת רק כשהם סופגים מכה. פיזית או דרך הכיס. אז עד כמה שהפוסט שלי הוא רק סוג של רעיון ציני דמיוני, המציאות רעה יותר.