שיווק, חיזור, פופאי, אוליב

שיווק הוא סוג של חיזור. לקוח מתעניין במוצר או בשרות שלך, ואתה אמור לעשות הכל על מנת שיבחר בך ולא במתחרה או באלטרנטיבה האחרת.
לעשות הכל ? אמממ… יש כאן דילמה. אני חושב שאופי השיווק נגזר מאופיו של האדם שהנושא בטיפולו.
כשאני בונה תוכנית שיווק ומבצע ביומיום מו"מ מול לקוחות פוטנציאליים, אני מבחין בקווים מקבילים בין האופי השיווקי המסחרי שלי כאדם, לבין האופי האישי שלי, כמחזר.
יש אצלי הפרדה בין לקוח קיים ללקוח פוטנציאלי שרק מתעניין.
לקוח קיים מקבל אצלי שרות מקצועי ומעולה. הוא יודע שאהפוך את העולם בשבילו (כל עוד זה משתלם לי כלכלית).
לכן, מה שמאפיין את החברה שלי בכל שנות פעילותה הוא נאמנות גבוהה של הלקוחות.
לקוח פוטנציאלי, לעומת זאת, כל עוד לא הפך ללקוח, הוא בבחינת כבדהו וחשדהו.
מאמצי השיווק שאני משקיע בלקוחות כאלו מוגבלים בהיקפם.
יש לי מחלוקת עם אנשי שיווק רבים (גם כאלה שעבדו ועובדים איתי) שטוענים שצריך לרדוף אחר המתעניין בכל דרך עד שלוכדים אותו. מה שנקרא "זרקו אותך מהדלת- תיכנס מהחלון".
ואני נגד זה. פשוט נגד.
לא מנדנד ולא "מציק" ללקוחות פוטנציאליים.
הם פנו אלינו ? קיבלו חומר ? היתה פגישה ? יופי. עד כאן. מקסימום מבוצעת שיחת טלפון קצרה לוודא שלא חסר לו מידע וזהו.
תרצה אותי ? הפנמת שאני טוב ומתאים לך? אתה יודע איך למצוא אותי. לא תרצה ? מתלבט ? תהיה בריא ולך למתחרה.
זו לא שחצנות. זה חישוב קר של עלות-תועלת. מי שנפגש איתי ומקבל הצעה מקבל כבר בפגישה הראשונה מקסימום מידע כדי שיוכל להחליט. אני מוכן להקצות פגישה שניה להרחבה. באם זה לא הלך בפגישה הראשונה או השניה אני פשוט לא מבזבז יותר זמן עליו. ממש כך.
פעמים רבות נעלבו לקוחות פוטנציאליים מכך שסירבתי לפגישה שלישית. מצטער. אני לא פסיכולוג ולא משלמים לי על זיוני שכל. לקוח שלא מסוגל להחליט אחרי שתי פגישות לא יחליט גם אחרי שמונה. תאמינו לי. הייתי בסרט הזה בראשית העסק. ה"מתלבטים" הללו בסופו של דבר לא לוקחים כלל את השירות או המוצר. לא ממני ולא מהמתחרים. לפעמים אין להם סמכות, לפעמים אין יכולת. לשמחתי הבנתי את זה מהר. אז לא כלכלי לי להשקיע משאבים וזמן יקר בלקוח שהסיכוי לעבוד איתו קלוש. בזמן הזה אני יכול להפגש עם חמישה פוטנציאליים אחרים שאחד מהם לבטח יעבוד איתנו. שיקולי רווח והפסד פשוטים. קשה לי עם אנשי שיווק ששורפים ימים ארוכים על לקוח עתידי שמשדר להם ש"או טו טו" הוא סוגר את העסקה, מושך אותם באף, הם ממשיכים להשקיע בו זמן וכסף, וככל שמשקיעים יותר קשה להם לוותר, עד שבסופו של דבר הלקוח יורד מהעסק והם נשארים עם הזין ביד ושבועיים מבוזבזים בהם יכלו לפעול מול אחרים. נשמע מוכר ? יש כאלו שעברו סיטואציה דומה עם נשים ?…..
זה לא מפתיע, כי כך נהגתי גם כשחיזרתי אחרי נערות ונשים (טרם נישואי לחטובה כמובן…).
מעולם לא כרכרתי סביב מישהי שלא שידרה עניין. לא הייתי המחזר הנודניק.
כשמישהי מצאה חן בעיני, יזמתי, הפעלתי את "קסמי". יש היענות ? סבבה. ממשיך. אבל אם היא עושה קולות של "לא יודעת.." או שהיא מתלבטת ביני לבין מישהו אחר ? שלום ותודה. המשכתי הלאה. חבל על הזמן (במובן המקורי)….."אתגרים" כאלה לא מענינים אותי.   נכון, יתכן שהפסדתי כאלה שרק שיחקו אותה "קשות להשגה" ובאמת רצו אותי- אבל אין לי ומעולם לא היה לי ראש למשחקים. מעניין כמה גברים חושבים ופועלים כמוני.
כשהצעתי לחטובה לראשונה לצאת איתי, רשמתי לה על דף : "האם את רוצה להיות איתי"
סימנתי שתי קוביות : כן / לא   ורשמתי   "סמני X במקום המתאים".
הבעיה שהיא, פולניה שכמותה, ציירה בעורמתה קוביה שלישית – אולי  , וסימנה שם את ה X .
גם בחיזור…ברגע שמישהי הפכה להיות בת הזוג שלי – אז כמו עם הלקוחות שלי היום – השמים הם הגבול…
לכן מאכזבת אותי הגישה של גיבור ילדותי, פופאי המלח. הקומיקס הקלאסי.
פופאי מאוהב נואשות באוליב אויל, שלא בדיוק יודעת את מי היא רוצה בחייה, ומזגזגת בינו לבין יריבו , הבריון בלוטו.
לא משנה שאוליב הנ"ל מכוערת כמו הלילה, רזה כמו דחליל ובלי טיפת נשיות. כבר בגיל 10 לא הבנתי מה הם מוצאים בה….

   
אני "מתפלא" על פופאי. למרות כל מה שהוא עושה, הוא רק מסובב את הראש וכבר היא רצה לזרועותיו של בלוטו. ופופאי כמו אדיוט הולך ומרביץ לו.
תתעורר בן אדם. אם זה מה שהבחורה רוצה, שחרר…..תן לה ללכת ולקבל ממנו את הזין. כנראה שהיא נמשכת לבריון השכונתי ולא אליך. חבל על זלילת התרד, חבל על המכות.

קלאסיקה – לינק לפרק חמוד של פופאי